תקופת הקורונה קרקעה אנשים מסביב לעולם. שדות תעופה נסגרים בזה אחר זה, טיסות מבוטלות, וכולם מצויים בסגר כלשהו. אז מה קורה עם אנשים שמוכרחים לטוס כדי להקים את התא המשפחתי שלהם?
צוף ואייל (שמות בדויים) הם זוג גברים נשוי, הורים לתמרה (שם בדוי). מדינת ישראל אינה מאפשרת להם להביא ילד לעולם באמצעות הליך פונדקאות מקומי בגלל אפליית זוגות חד מיניים, חרף פסיקה של בג"ץ שקבעה כי החוק מפלה. אז בכדי להביא אח או אחות לתמרה, הם התקשרו בחוזה עם פונדקאית בארה"ב וכעת ממתינים ללידת בתם, אחות לתמרה.
התינוקת אמורה להיוולד בארה"ב לקראת סוף אפריל, ועל כן הם תכננו לנסוע עם תמרה לשם לקראת הלידה ולהיות נוכחים בה. במקום זאת, לפני מספר שבועות הם נאלצו לארוז בחופזה את חפציהם ולטוס בדחיפות לארה"ב, רגע לפני שהשמיים הבינלאומיים נסגרים ועל מנת שלא ייווצר מצב שבתם תיוולד מבלי שיצליחו להגיע ללידה.
כבר כמה שבועות שצוף ואייל נמצאים עם בתם בבית שכור במדינת וויסקונסין. הם לא יוצאים את פתח הבית, אלא כדי לזרוק זבל או לקנות מצרכים חיוניים. הם עוקבים בחשש אחר מצב התפשטות המגיפה בארה"ב, במדינה שאינה שלהם, ובשפה שאינה שלהם. לפני מספר שבועות מתה סמוך אליהם, בשיקגו, תינוקת מקורונה. פרט לדאגות השגורות של כל הורה במצב הנוכחי, נוספת להם דאגה ייחודית – כיצד יוכלו לחזור הביתה לישראל עם בתם?
מצד אחד אין חוק האוסר על ישראלים לבצע הליכי פונדקאות מחוץ לישראל, אבל מצד שני אין חוק שמסדיר את אופן רישומו ואזרוחו של ילד שנולד לישראלים בהליכי פונדקאות בחו"ל. זו בעצם לקונה משפטית, שפקידי הממשלה ממלאים בכללים ונהלים שונים ומשונים, שמשקפים בעיקר את העמדות שלהם.
אחד הנהלים מוכר בתור "נוהל חו"ל", אבל הוא מעולם לא פורסם באופן רשמי. הוא מעמיס על ההורים בירוקרטיות ופרוצדורות, שחלקן שרירותיות לחלוטין, כדי שיוכלו להחזיר את הילדים הביתה. בית המשפט העליון כבר מתח ביקורת על כך שהנוהל מעולם לא עבר הליכי חקיקה מסודרים ושהוא סמוי מן העין.
עד היום, ישראלים שנולדו להם ילדים בארה"ב או בקנדה נהנו מן העובדה שמוענקת לילדים אזרחות ודרכון מעצם לידתם על אדמת ארה"ב או קנדה. משכך, הם יכלו לבחור מתי לשוב לישראל עם התינוק ולעסוק בענייני הבירוקרטיה הישראלית לצורך קבלת אזרחות ישראלית לאחר שובם. אבל לפני מספר שבועות, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הודיע על סגירת כל משרדי הממשלה שמנפיקים דרכונים והתיר להנפיק דרכונים חדשים רק במקרים של חיים ומוות.
מסיבה זו התאחדו כמה עורכי דין, אני ביניהם, להגשת עתירה מנהלית בישראל בשם 33 אנשים, שלחלקם נולדו כבר תינוקות בארה"ב או קנדה וחלקם ממתינים ללידה. העתירה עוסקת ב-17 הליכי פונדקאות שבהם התעוררה בעיה זהה המצריכה פתרון מערכתי, בשל ההבנה שמדובר במצב חירום חסר תקדים.
העותרים חלמו להיות הורים וכמעט מכולם נמנעה הזכות לממש את זכותם היסודית למשפחה על אדמת ישראל. כעת הם נמצאים במדינה זרה במטרה להפוך להורים. בעתירה אנחנו דורשים בשמם לאפשר להם כניסה לישראל בפרוצדורה מיוחדת וקלה ובתנאים סבירים ומידתיים, מבלי לסכן את עצמם או את התינוקות.
צוף ואייל הציעו, כמו יתר העותרים, שמיד לאחר הלידה הם יציגו למדינת ישראל אישור מבית החולים המאשר את הלידה, וכנגדה יקבלו תעודת מעבר לתינוקת על מנת שתוכל להיכנס לישראל כמו כל ילד לזוג הורים הטרוסקסואלי ישראלי. צוף ואייל אפילו הסכימו לדרישת המדינה להפקיד עשרות אלפי שקלים כערבות לכך שיבצעו בישראל את בדיקת הרקמות שהמדינה דורשת כדי להוכיח את הורותם לתינוקת מיד לכשיתאפשר עם תום ההגבלות.
מדינת ישראל אינה מוכנה למצוא פתרון קולקטיבי לזוגות הללו. במקום זאת היא דורשת שהזוגות ייסעו לקונסוליה ישראלית קרובה – שלרוב נמצאת במרחק טיסת פנים – תוך שהם חושפים את התינוקות, את עצמם ואת הפונדקאית לסכנה מיותרת מפני הדבקה בקורונה ובכך גם מפרים את המלצות משרד הבריאות האמריקאי להישאר בבידוד.
גם דרישת המדינה שהפונדקאית תגיע בעצמה לקונסוליה הישראלית כדי לחתום אינה הגיונית, שכן מדובר באישה לאחר לידה, שמטופלת בילדים בעצמה ונדרשת לסכן את בריאותה ואת בריאות משפחתה. במדינת ויסקונסין, למשל, הודיעו לפונדקאית שמיד לאחר הלידה יהיה עליה להיכנס לבידוד של 14 יום, כפי שכל אדם היוצא מבית חולים חייב. הדרישות של מדינת ישראל מובילות למצב שבו הורים וקטינים יהיו תלויים בין שמיים לארץ, ללא מעמד מוסדר ובסכנת הידבקות.
צוף ואייל ויתר ההורים בסך הכל מבקשים שמדינת ישראל תכניס בין שעריה את מידת הצדק, החמלה והרחמים, ותייצר כללים משפטיים ששמים אותם, כבני אדם, במעמד שווה לשאר אזרחיות ואזרחי המדינה. כמאמר הפתגם הלטיני "זמנים משתנים, ואנו משתנים אתם", כך על בתי המשפט למצוא פתרונות יצירתיים לזמנים המשתנים הנוכחיים. כשם שכתבה פעם שופטת בית המשפט העליון, דפנה ברק-ארז, כי המשפט הוא בסופו של דבר על בני האדם ולמענם.
טור זה מוקדש לעורכות הדין איילת טרסר אבס, איריס שיינפלד, ויקטוריה גלפנד, מיכל עדן, בת-חן גרינבלט ומיכל לוי. כל אחת מהן, ואני בכללן, מייצגת חלק מהעותרים, ויחד אנחנו שותפות למאבק צודק זה.
