חוקרים פרטיים היו מאז ומעולם חלק מרכזי בדיני המשפחה. הבלש של אגתה כריסטי, הרקול פוארו, פותר את תעלומת הרצח באוריינט אקספרס, אשר מתחילה למעשה בסיפור על חטיפת ילדים. גם החוקר הפרטי המפורסם ביותר בעולם, שרלוק הולמס, שחקר את פרשת המסתורין הנוגעת לכלבם של בני בסקרוויל, גילה שבבסיס הפרשה סכסוך ירושה משפחתי.
יש שני שימושים מרכזיים לחוקרים פרטיים בתחום דיני המשפחה בישראל. הראשון קשור לעובדה שדיני הנישואים והגירושים בישראל נשלטים על ידי הדין הדתי. בדת היהודית צריך להתגרש בהסכמה, או על פי עילה המוכרת בדין העברי. אחת העילות המרכזיות היא ניאוף, כלומר בגידה – ולכן אחד השימושים המרכזיים בחוקרים פרטיים היא להוכחת בגידה. בכך משתמשים בעיקר גברים, אם כי בשנים האחרונות, וככל שגוברים פסקי הדין המחייבים גברים בוגדים בתשלום כתובה לנשותיהם, גם נשים מתחקות אחר התנהגות בוגדנית בקרב בני זוגן.
השימוש השני, השכיח יותר אצל נשים, קשור לחקירות כלכליות. מי ששוכר את שירותיהם של חוקרים כלכליים הם לרוב הצד המוחלש כלכלית (לרוב האישה) אשר אין לו את מלוא הידע לגבי היקף הרכוש המשפחתי הנתון לחלוקה. אחרי שמוגשים התוצרים של חוקרים פרטיים, לפעמים הצד שכנגדו הופעל החוקר הפרטי מנסה לפסול את הראיות שהושגו. במקרים אלה, נדרשים בתי המשפט לאזן בין שני ערכים מתנגשים: גילוי האמת אל מול הזכות לפרטיות.
בינואר השנה, ניתן פסק דין על ידי בית המשפט לערעורים במדינת ניו יורק שפסל לחלוטין ראיות שהיו בגדר "ראיית זהב" שיכלו לשלול מאישה מזונות מבעלה, משום שהושגו בדרך של התקנת תכנית ריגול על הסמארטפון שלה. בית המשפט העדיף את ערך הפרטיות על פני ערך האמת והורה על מחיקת כל הראיות שהוגשו לתיק בית המשפט. גם בישראל – בשנים האחרונות ודווקא בעידן הפייסבוק, הרשתות החברתיות ואינסוף האפליקציות שיודעות את מיקומינו בעולם – נאבק המשפט על שמירה על ערך הפרטיות.
עניין אישי כשר
הזכות לפרטיות קיבלה מעמד חוקי בחוק הגנת הפרטיות שנחקק בשנות ה-80', אך קיבלה מעמד חוקתי וחזק יותר בשנת 1992 כאשר נחקק חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. שאלת חוקיות הראיות אינה פשוטה, וישנם יותר ויותר מקרים שבהם עולות טענות לפגיעה בפרטיות, חדירה לחומר מחשב, האזנת סתר אסורה ואי עמידה בתנאי חוק החוקרים הפרטיים. המשפט אמנם מחפש אחר האמת – אבל לפעמים זו תיסוג מפני ערכים כמו הזכות לפרטיות.
כמו כן, יש הבדל משמעותי באופן בו מתייחסים בתי המשפט האזרחיים אל מול בתי הדין הרבניים, למידע או חומרים שהושגו בדרך של התחקות ובילוש: בתי המשפט האזרחיים נוטים להגן על עיקרון הפרטיות גם אם הוא מונע לעיתים את ההגעה לחקר האמת – ראיות המושגות תוך פריצה וריגול נפסלות על ידי בתי המשפט; בתי הדין הרבניים, לעומת זאת, נותנים עדיפות לערך האמת על פני המשפט וכלליו ולכן מקלים יותר עם ראיות שהושגו על ידי חוקרים פרטיים, אפילו אם על חשבון הפרת הפרטיות.
אלה גם רואים בהוכחת עילה לגט "עניין אישי כשר" שהיא אחת ההגנות בחוק הגנת הפרטיות. לכן אם החוקר נשכר כדי להוכיח ניאוף, למשל, הם מכשירים את הראיות שהשיג משום הטענה שהשגת הגט היא עניין אישי וכשר. עם זאת, בשנת 2004 היה בג"צ משמעותי שהתווה לבתי הדין הרבניים כללים אזרחיים בנושא הפרת הגנת הפרטיות ומאז – גם בבתי הדין הרבניים, השימוש בחוקרים פרטיים הפך מוגבל.
באותו מקרה, כדי להוכיח את תביעת הגירושים שהגיש נגד אשתו, הגיע הבעל בשעת לילה מאוחרת, בלוויית שני חברים, לדירת המגורים המשותפת. כשנכנסו לדירה הם שמעו רעש הבוקע מהמרתף. הם ניגשו למרתף וראו את אשתו מקיימת יחסי מין עם גבר אחר, צילמו את האקט במצלמה, ויצאו מהדירה. התמונות נמסרו לבית הדין בתמיכה לתביעת הגירושים. בית הדין הרבני האזורי בנתניה קבע שמותר היה לבעל לפגוע בפרטיות כדי להוכיח שאישתו חייבת בגט, והוא נתן פסק דין שמחייב אותה להתגרש באופן מיידי, בהסתמך על התמונות שהוצגו בפניו.
באותו מקרה האישה לא הסכימה להתגרש, והגישה ערעור לבית הדין הרבני הגדול, אשר נדחה. בית הדין לערעורים קבע, כי ספק בעיניו אם בכלל נפגעה פרטיותה של האישה משום שהיא לא צולמה ברשות היחיד כלשון חוק הגנת הפרטיות, אלא בבית המגורים המשותף הרשום על שם שניהם. בנוסף, קבע בית הדין כי גם לו נפגעה פרטיותה, חלה על הבעל הגנת "עניין אישי כשר". הוא אף קבע כי לדעתו חוק הגנת הפרטיות אינו מתאים ליחסים בין בני זוג, לאור היעדר מושג של פרטיות נפרדת בחיי הזוגיות. האישה לא ויתרה ועתרה לבג"צ על פסק דינו של בית הדין. בג"צ קיבל את העתירה, חייב את בית הדין לפרש את חוק הגנת הפרטיות בפרשנותו האזרחית ודחה מכל וכל את הטענה שלא מדובר ברשות היחיד. בתוך כך הנשיא ברק כתב פסק דין יפהפה על כך שכאשר בן זוג מסתובב בתוך בית משותף, הוא למעשה מתהלך בביתו בבועת פרטיות אישית שעוטפת אותו, ומשום כך, צילומו מהווה אפילו בילוש או התחקות שיש בה משום הטרדה.
עם זאת אותו פסק דין יצר תוצאה שמרנית במובן מסוים. שכן, אם פעם, כדי להוכיח שאישה זנתה תחת בעלה היה צורך לספק ראיות המוכיחות את המעשה באופן מפורש, כיום בתי הדין עוסקים בהסקת מסקנות שמרניות. כך למשל: כל אישה נשואה שנכנסת עם גבר לבית דירות אחרי שעה מסוימת, נתפסת על ידי בתי הדין כמי שיש להניח שבגדה בבעלה.
המטאפורה בדבר היקף בועת הפרטיות רלוונטית גם לנושא חקירות כלכליות. ככל שהחקירה הכלכלית מתבצעת בנוגע לרכוש משותף, ניתן לטעון שהתחקות אחר מידע זה אינו מהווה פגיעה בפרטיות שכן הפרטיות שייכת לשני בני הזוג שצברו יחד את הרכוש. לכן, חדירה למחשב כדי לגלות את מקום הימצאו, היא לא חדירה למקום זר כי אם למידע הנוגע גם לצד שהזמין את החקירה. בעולם שבו רכוש מוחזק פעמים רבות גם מעבר לים, ולפעמים בהרכבים כלכליים מורכבים כמו נאמנויות וכסף דיגיטלי, עבודת החוקרים הפרטיים היא לפעמים קריטית למימוש זכויות קניין.
במובן זה, דווקא השימוש בחוקרים פרטיים לצורך חקירות כלכליות יכול לתקן עיוות מגדרי, או תופעה חברתית פסולה של פערי כוחות בין בני זוג בהליך של גירושים. ואם לצטט את חברת האמת הפרטית שלי, ד"ר עמליה רוזנבלום, אם אנחנו מוותרים על פרטיות עבור גוגל, שווה לשקול לוותר עליה עבור האמת.
