משפחת ממט. הם בסך הכל ביקשו לשקף מבחינה משפטית את מציאות חייהם ואת מציאות חייו של ילדיהם
תמונה מתוך דף הכתבה
מאוד התרגשתי כשבני הזוג ממט, זוג גברים, נכנסו למשרדי והציגו את תעודת הלידה של בנם שזה עתה נולד. על תעודת הלידה, שהונפקה על ידי מדינת פנסילבניה, שם ביצעו הליך פונדקאות (הליך שבישראל אסור עליהם על פי חוק), התנוססו שמות שני האבות כהוריו היחידים של הילד.
בשבוע הבא אומנם יחלו כאן חגיגות אירועי הגאווה, אך מבחינה משפטית אין הרבה סיבות לחגיגה או לגאווה במדינת ישראל. ההתפתחות הטכנולוגית של העשורים האחרונים בטכניקות הולדה מלאכותיות מאפשרת יצירת משפחות שאינן בהכרח "קלאסיות": משפחות של שתי אמהות, שני אבות, וגם יותר משני הורים, והמשפט נדרש להתאים את עצמו להתפתחויות אלה. מהו בעצם מצבם המשפטי של חברי הקהילה הלהט"בית שרוצים להיות הורים?
בני הזוג ממט הגיעו למשרדי משום שכאשר ניגשו האבות לפקיד המרשם במשרד הפנים בישראל לצורך רישום הורותם, הם נתקלו בסירוב מוחלט. המדינה טענה כי אין אפשרות ביולוגית שיהיו לילד שני אבות. לכן, המדינה סרבה לרשום את שניהם כהוריו של הילד, אלא רק את ההורה הביולוגי. ההורה השני, נאמר להם, רשאי לפתוח בהליך לאימוץ הילד, הליך משפטי ממושך ויקר.
ההפניה לאימוץ היא דרישה בלתי סבירה ובלתי הגיונית, שכן "אימוץ" מוגדר במילון כ"קבלת ילד זר לתוך המשפחה על מנת לגדלו כבן משפחה". אין כל קשר בין הגדרה זו לבין ההורות של הזוג שהגיע אליי. בני הזוג ממט החליטו בהחלטה משותפת להביא ילד לעולם, הוא נוצר אומנם מזרעו של אחד מהם, אבל הם עברו יחד את התהליך, והם מגדלים את הילד הזה בביתם המשותף, כאשר מנקודת מבטו אלה הם שני הוריו, ואין לו אחרים. מה שהם ביקשו הוא בסך הכל לשקף מבחינה משפטית את מציאות חייהם, ומציאות חייו של התינוק.
על רקע דרישה בלתי סבירה זו מצד המדינה, הגשתי בשמם עתירה לבג"ץ. בשל חשיבותה של הסוגיה וחדשנותה, העתירה נדונה בפני הרכב מורחב בן שבעה שופטים. בפסק הדין של בני הזוג ממט, בג"ץ הכיר לראשונה בהורות שווה לשני אבות המגדלים במשותף ילד אותו הביאו לעולם באמצעות הליכי פונדקאות בארה"ב. בית המשפט ביטל את הצורך של ההורה הלא גנטי לעבור הליכי אימוץ, וקבע כי בתי המשפט יכולים להכריז על אדם כעל הורה של קטין, בתנאי שהקטין הוא הילד הגנטי של בן זוגו של האב הנוסף, או של בת הזוג של האם הנוספת.
בפסק דין חשוב זה, סלל בית המשפט העליון את הדרך לרישום אחיד ומהיר לרישום הורים בני אותו מין לילדיהם (בין אם הם ההורים הגנטיים או המשפטיים) באופן שיבטא את מציאות חייהם של ילדים רבים ויעלה בקנה אחד עם טובת הילדים, תוך הכרה בהורות שאיננה גנטית. בית המשפט יצר כלל משפטי חדש – צו הורות פסיקתי. לא מדובר בהכרה טכנית בהורות אלא בצו שבמסגרתו בית המשפט מכריז על אדם כעל הורה של קטין, ומייצר ביניהם קשר הורות משפטי מחייב.
מאז פרשת ממט, בתי המשפט השונים עושים שימוש בצווים אלה כדי לייצר קשרי הורות, גם במשפחות להט"ביות וגם במשפחות הטרוסקסואליות, שכן פסק הדין סולל את הדרך להכרה גם בהורות מכוח פונדקאות חו"ל לכל הזוגות אשר מסתייעים בשירותי פונדקאות בחו"ל ובעיקר לאלו שנזקקים לסיוע גנטי כגון תרומת זרע או תרומת ביצית. אין זו פעם ראשונה שקהילת הלהט"ב פורצת את הדרך ומשיגה תקדימים משפטיים, ובכך מסייעת גם לאוכלוסיות נוספות.
אבל בתוך ההישג יש עדיין סעיף אחד שנותר מיושן. בג"ץ קבע שבכל מקרה חייב להיות לילד קשר גנטי לאחד מההורים, ושיש לבצע בדיקה גנטית כדי לאתר מיהו ההורה הגנטי. מסיבה זו לא הסכים בג"ץ לקבל את הטענה כי די בתעודת הלידה האמריקאית כדי להכיר בהורות של שני האבות ללא בדיקה גנטית.
שוויון אמיתי למשפחות להט"ביות יתאפשר רק כאשר בתי המשפט יכירו בכך שהורות לא חייבת להיות גנטית כלל. אומנם בתי המשפט חוזרים וקובעים כי מתן משקל לגנטיקה אינו מפלה משפחות להט"ביות בהכרח, מאחר שהכללים תקפים לכל המשפחות שבהן לאחד ההורים אין קשר גנטי אל הילד (למשל משפחות הטרוסקסואליות שנזקקות לתרומת זרע או תרומת ביצית). אלא שטיעון זה מתעלם משוני רלוונטי, וזו העובדה שבמשפחות להט"ביות תמיד יימצא הורה אחד שאיננו הורה גנטי. או במילים אחרות: כשמפעילים באיצטלה של אחידות יחס דומה על עובדות ונסיבות חיים שהן לא אחידות – התוצאה היא אפליה. זהו הבדל בין שוויון פורמלי לשוויון מהותי.
מאז בג"ץ ממט התקדימי, הוגשו מספר עתירות לבג"ץ שביקשו לאתגר את האפליה המובנית הזאת בחוק ביחס למשפחות חד מיניות. האחרונה שבהן הוגשה על ידי איתי ויואב ארד-פנקס, ונדונה באוגוסט 2017. בג"ץ אומנם דחה את העתירה, אבל נתן שהות למחוקק לתקן את החוק תוך שהוא מותח ביקורת נוקבת על כך שהחוק מעדיף הורות הטרוסקסואלית על פני הורות חד מינית, תוך פגיעה בערך השוויון.
שבוע הגאווה הוא הזדמנות מצוינת לדבר על זכויות של משפחות להט״ביות, על משפחות מסוגים שונים, ועל הזכות למשפחה כזכות לכל. במציאות הישראלית של שנת 2019 כנראה שהממשל הנבחר ימשיך למנוע מזוגות חד מיניים לאמץ ילדים, להביא ילדים לעולם באמצעות פונדקאות, או להתחתן, ואולי אף יפעל לביטול ההישגים שהושגו עד כה בתחום ההכרה בזכויות של משפחות להט"ביות.
הישועה איפוא יכולה וצריכה להגיע מכיוונם של בתי המשפט, שבשנים האחרונות סוללים בדרך של חקיקה שיפוטית את המתווה להורות אחרת, להכרה שווה בתאים משפחתיים שאינם "מסורתיים", ולעולם חדש ומופלא. אבל נותרת השאלה הגדולה האם הממשלה הבאה תנסה להגביל את כוחם של בתי המשפט גם בתחום הזה?
