חודש הגאווה מהווה הזדמנות חשובה לדבר על המאבק עבור שיוויון זכויות לקהילה הגאה ולבחון היכן הוא עומד. הזכות הבסיסית של האדם, אולי החשובה ביותר, היא הזכות להיות הורה. ואכן, במשך שנים, נלחמת הקהילה הלהט"בית על הזכות למשפחה. אך האם הזכות למשפחה היא גם הזכות לעשות צ'ק אאוט מהמשפחה?
עד היום, בישראל של שנת 2021, ובהתאם לחוק הישראלי, בני זוג מאותו המין אינם רשאים לאמץ ילד, או להביא ילד לעולם באמצעות הליך פונדקאות שמבוצע בישראל. עם זאת, מאז שנת 2014, בזכות פסיקה של בית המשפט העליון בפסק דין שנקרא פרשת ממט, הושגה פריצת דרך בהכרה שוות זכויות בשני אבות או שתי אימהות לילד. המשמעות היא שבמקרים בהם נולדים למשפחות להט"ביות ילדים, בין אם באמצעות הליך פונדקאות בחו"ל, או בין אם לבנות זוג באמצעות תרומת זרע, או הורות משותפת, המדינה תאפשר רישום לא רק של ההורה הגנטי אלא גם של בן או בת זוגו, כהורה לכל דבר ועניין.
הישג נוסף בפסק הדין התקדימי, המוכר גם כבג"ץ ממט, היה בהכרה שגם הורות שאינה ביולוגית או גנטית היא הורות בעלת מעמד שווה לכל דבר ועניין. בית המשפט העליון יצר כלי משפטי חדש, לו קרא – צו הורות פסיקתי – ובאמצעותו, הכיר לראשונה בשני אבות כהורים שווים לילדיהם. לאחר מכן, ובמשך שנים, קיבלו בתי המשפט, זה אחר זה, בקשות ותביעות של הורים שביקשו לרשום את בן הזוג הלא-גנטי כהורה של ילדם המשותף.
מרגע שנולד אותו צו הורות פסיקתי שבכוחו לייצר הורות באופן משפטי, היה ברור שביום מן הימים יהיה מי שינסה לבטל אותו באמצעות פניה חוזרת לבית המשפט. ואכן לפני כחצי שנה, נעתר בית המשפט לענייני משפחה לבקשה לביטול צו הורות שכזה. פסק הדין עסק בזוג נשים שחיו יחד כ-15 שנים, אחת האימהות ילדה שני ילדים והשניה ילד אחד. שני הילדים הראשונים אומצו על ידי בת זוגה של האם הביולוגית, ובמהלך ההליך לאימוצו של הילד השלישי, התערערו היחסים, ונוצר נתק בין כל אם לבין ילדיה הביולוגיים של השנייה. שתי האימהות הגישו יחד תביעה לביטול צו האימוץ, ובית המשפט, בתמיכה של פסיכולוגית שמונתה על ידי בית המשפט – וכנגד דעתה של הרווחה ושל המדינה – ביטל את צו האימוץ לבקשתן.
קראתי בדאגה את פסק הדין. אחרי שנים שבהם הקהילה הגאה נאבקת על הזכות להכיר בהורות משפטית, כשוות מעמד, מתעורר החשש שפסקי דין נוספים יבטלו את כל אשר הושג. דווקא משום שלא ניתן לבטל הורות הטרוסקסואלית אלא במקרים נדירים ביותר, יש חשש כי האפשרות לבטל הורות להט"בית מקטלגת אותה, בכל זאת, כהורות סוג ב'. מאחר שבמשפחות להט"ביות לעולם יש הורה אחד שאינו גנטי, הדבר עלול להוביל לאפליה נגדן ולייצר מדרג בין הורות גנטית להורות משפטית. מסיבה זו, כשהוגש ערעור על ידי המדינה על פסק הדין, האגודה למען הלהט"ב בישראל ביקשה רשות להצטרף כמערערת לערעור זה, וזאת משום השלכות הרוחב על הקהילה הלהט"בית שיכולות להיות לפסק דין כזה.
מאז, ניתנו שני פסקי דין משמעותיים שדחו בקשות לביטול הורות. האחד, על ידי בית המשפט לענייני משפחה שבו בן זוג ביקש לבטל את ההורות של בן זוגו על ילדיו; השני, ניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב לפני כשבועיים, ובו נדחתה דרישה של אם ביולוגית לבטל צו הורות שניתן לבת זוגה לשעבר על בתן המשותפת. שני אלה ניתנו רגע לפני תחילת חודש הגאווה, ויש לקוות שהם מהווים קריאת כיוון חדשה של בתי המשפט בישראל.
באותו תיק שהוכרע בימים האחרונים על ידי בית המשפט המחוזי דובר בבנות זוג; אילנית (שם בדוי) ולילך (שם בדוי), שחיו יחד כ-5 שנים ובמהלכן הביאו לעולם שני ילדים, מאותו תורם זרע. לילך ילדה את הבן הגדול ואילנית ילדה את הבת הקטנה. בסמוך ללידת הבת, בנות הזוג פנו לעורכת דין שתגיש עבורן בקשות לצווי הורות. לגבי הבת ניתן צו ההורות, ובטרם הוגשה הבקשה לצו ההורות לגבי הבן, האימהות נפרדו ולילך, אמו הלא-ביולוגית, סירבה להמשיך בהליך שיכיר בה כאמו של הבן, ניתקה עמו כל קשר, ובמקביל הגישה תביעה לביטול צו ההורות של אילנית לגבי הבת.
היועץ המשפטי לממשלה, שהוא צד לכל תיק הורות, לא הסכים לבקשה לביטול צו ההורות, וגם בית המשפט לענייני משפחה דחה את הבקשה. אותה אמא לא ויתרה על עמדתה והגישה ערעור לבית המשפט המחוזי על מנת שיאפשר לה לבטל את צו ההורות. בית המשפט המחוזי קבע, כי מתן האפשרות לביטול הורות במקרה כזה, הופך את ההורות מכוח צו ההורות להורות בדרגה נחותה לעומת הורות טבעית. גם אם שני ההורים מבקשים לבטל את צו הורות של אחד מהם, הבקשה אינה תואמת את עיקרון טובת הילד, אלא אף פוגעת בו.
באנלוגיה, כשם שהורה שהביא לעולם ילד כתוצאה מיחסי אישות מזדמנים שעה שהוא כלל לא רצה ולא התכוון להביא ילד לעולם, מחויב בכל החיובים כלפי אותו ילד, כך קל וחומר כאשר מדובר בזוג שפעל יחד במשותף בכוונה ברורה להביא צאצא לעולם. נקבע כי הורים לא יכולים להתגרש מילדיהם או להשתחרר מחובותיהם ההוריות, וכי פרידה בין בני/בנות זוג אינה עילה לביטול צו הורות. צו ההורות הוא בלתי הפיך למעט במקרים חריגים ביותר, ובהתאם לקריטריונים הנוקשים שבסעיף 19 לחוק האימוץ. ביטול צו אימוץ (או צו הורות) הוא כלי קיצוני שנועד להגן על ילדים שניתנו לאימוץ להורה שמזיק להם, ולא כדי לקחת לילד את אחד משני הוריו, או לאפשר להורים להחליט שהם פשוט מתנערים מהילדים שלהם ואומרים להם – "אתה כבר לא הילד שלי".
במשך שנים רבות נלחמת הקהילה הלהט"בית בעובדה שהמשפט הישראלי נותן העדפה להורות גנטית. הכלי של צו הורות פסיקתי נועד לשים סוף לשוני הזה ולהכיר בשני הורים שווי מעמד ללא קשר לשאלה מי מהם נושא במטען הגנטי של הילד. ההחלטה להיות הורה, בשונה מההחלטה להיות בן או בת זוג של מישהו, היא החלטה לכל החיים.
הורות היא הכל מלבד אנוכיות, או כמו ששרה ברנדי קרלייל, זמרת להט"בית מוצהרת שמגדלת יחד עם בת זוגה שתי בנות, ציינה בשירה "The Mother": "הדברים הראשונים שהיא גזלה ממני היו שינה ואנוכיות". השופט שאול שוחט, בפסק דין שנתן לפני מספר ימים, מרחיק עד לעולם של גיבורי העל ומצטט את דבריו של ספיידרמן: "עם כוח גדול באה אחריות גדולה", על מנת להמחיש שאדם חייב לשאת במלוא האחריות כלפי ילד שבחר להביא לעולם.
ככל שאנחנו נלחמים על זכותן של משפחות להט"ביות להיכנס למועדון ההורות, ללא כל אפליה בין הורה גנטי להורה משפטי, אנחנו מוכרחים לחסום את היכולת לעשות "צ'ק אאוט" ממנה כשמתחשק. דווקא הקהילה הלהט"בית צריכה להיאבק כנגד הניסיונות לבטל בדיעבד את צווי ההורות. כפי שהורה ביולוגי אינו יכול לקבל הכשר שיפוטי לנטוש את הילד שלו, אם המשפט יתחיל לאפשר זאת להורים להט"בים, משמע שהמשפט מתייחס אליהם כאל הורים פחותים מהורים גנטיים, ובכך תבוטל למעשה הדרך הארוכה וההישגים המשפטיים הרבים אליהם הגיעה הקהילה בשנים האחרונות.
