המאמר נכתב ביחד עם פרופ' צבי טריגר, מבית הספר למשפטים של המכללה למנהל
בסדרת הטלוויזיה "סיפורה של שפחה" מתואר עולם דיסטופי שבו משטר פטריארכלי שולט ברפובליקת גלעד הבדיונית, שהיתה בעבר חלק מארצות הברית. במשטר דתי-שמרני זה, בגידה של אישה בבעלה אינה נסלחת משום הפגיעה ב"ערכי המשפחה". אישה שנתפסה בבגידה ושותפה לבגידה מוצאים להורג באמצעות קשירת משקולות לרגליהם והטבעתם בפומבי.
מדינת ישראל איננה גלעד, אבל בראשית השבוע, בישראל של שלהי 2018, בג"ץ אישר פסק דין של בית הדין הרבני הגדול השולל מאישה את חלקה בבית המגורים של בני הזוג, שהיו נשואים כ-30 שנה, בשל "בגידתה" (מונח בעייתי כשלעצמו) בבעלה. בית הדין הרבני החיל דין דתי על חלוקת רכוש בין בני זוג, וזאת בניגוד להלכות קודמות של בית המשפט העליון, שקבעו שעל ענייני הרכוש של בני זוג יחול הדין האזרחי ולא הדתי. הוא שלל זכויות רכושיות מאשה תוך שהוא מזהיר כי בגידה של בני זוג האחד בשני, עלולה לגרור אחריה השלכות כלכליות, מתוך התפיסה שיש בכך מסר המקדם את חיזוק התא המשפחתי.
פסק הדין של בית המשפט העליון מהווה שינוי דרמטי ומדאיג של בג"ץ אשר אמור לפקח על בתי הדין הרבניים, ולפסול פסיקות שלהם הנגועות בחוסר סמכות. חוסר סמכות כולל גם סטיה מהוראות חוק המופנות לבית הדין ומתקדימי בית המשפט העליון המפרשים אותם. החוק האזרחי ותקדימיו של בית המשפט העליון קובעים כי חלוקת רכוש אינה מבוססת על אשם בפירוק הנישואין. חלוקת רכוש מבוססת על ערכי שוויון וסטנדרטים אזרחיים.
כפי שקובע השופט יצחק עמית, בדעת מיעוט, פסק הדין הרבני סותר את הלכת בבלי המכוננת משנות ה-90. הלכת בבלי החלה את דרכה כאשר בית הדין הרבני הסתמך על דין תורה (שאינו מכיר בשיתוף בנכסים בין בני זוג) ושלל מאישה את חלקה בדירת מגורים שהיתה רשומה על שם בעלה, שבה התגוררו במשך עשרות שנות נישואיהם. בית הדין הרבני עשה זאת על בסיס תפיסתו שהלכת השיתוף בנכסים, שפותחה על ידי בית המשפט העליון, אינה מחייבת את בית הדין הרבני. ואולם, בג"ץ בבלי ביטל את פסק הדין הרבני וקבע שבית הדין הרבני הוא חלק משיטת משפט אזרחית כוללת, ולכן אינו מוסמך להתעלם מהמשפט האזרחי שבחסותו הוא פועל.
במשך שנים ארוכות טווה בית המשפט העליון בפסקי דינו מערכת עדינה אך ברורה של איזונים, התוחמת את הגבולות בין דת (נישואין וגירושין) לבין נושאים אשר לגביהם יחול דין אזרחי, כמו חלוקת רכוש ואיזון משאבים. בעוד שבנושאי נישואין וגירושין מוסמכים בתי הדין הרבניים לפסוק על פי דין תורה, הרי שבכל הנוגע לנושאים הנלווים לגירושין, כמו חלוקת רכוש, יש להחיל את הדין האזרחי של מדינת ישראל. תחימת הגבולות תרמה גם להפחתה הדרגתית במירוץ הסמכויות ולהקטנת הפערים בין הפסיקה של בתי הדין הדתיים לזו של בתי המשפט האזרחיים.
פסק הדין שניתן ביום ראשון על ידי בג"ץ, ברוב דעות של השופט דוד מינץ והשופט אלכס שטיין מפר את האיזון העדין הזה ומסיג את דיני המשפחה עשורים רבים לאחור.
בצד חריגותו בפן המהותי, תוך סטיה מהלכה פסוקה ומושרשת של בית המשפט העליון, פסק הדין של בית הדין הרבני שאושר כעת על ידי בג"ץ גם יגביר את מירוץ הסמכויות בין בית המשפט לענייני משפחה לבית הדין הרבני. הצורך של אישה ש"בגדה" בבעלה שהתיק שלה לא יידון בבית הדין הרבני יתעצם לנוכח ההבדלים התהומיים בין האופן שבו כל אחת מערכאות השיפוט פוסקות במקרים כאלה.
וכמו ב"סיפורה של שפחה", שם שקיעתה של גלעד אל הפטריארכיה הפונדמנטליסטית התרחשה כתהליך כרסום דק והדרגתי, כמעט בלתי מורגש, בזכויותיהן של נשים – למשל, באמצעות החלה מדורגת של כללי צניעות – אנחנו נמצאים בעיצומו של התהליך הזה זה למעלה מעשור, עם התפשטות ההפרדה בין המינים במסגרות שונות, דרישות לצניעות במרחב הציבורי, וכעת גם הטלת קנס כספי עצום על אשה בשל קריסת חיי הנישואים שלה.
זה מקרה ראוי לקיום דיון נוסף בהרכב רחב של שופטים, במטרה לאשרר ולבצר את האיזון העדין בין דת למדינה בחיינו האינטימיים, וכדי לבלום את השקיעה ההדרגתית של ישראל אל תוך עידן של פטריארכיה פונדמנטליסטית נוסח גלעד.
