בעודי שותה קפה, קוראת את הידיעות על התפשטות נגיף הקורונה, ותוהה האם להמשיך לעכב את רכישת כרטיסי הטיסה לחופשת פסח, מתקשרת אליי דניאלה (שם בדוי). דניאלה התגרשה לפני שנתיים מיואב (שם בדוי). היא ובתם בת השש היו אמורות לנסוע בעוד שבוע לדיסנילנד בפריז כדי לחגוג את יום הולדתה השביעי של הבת. אלא שיואב פנה לבית משפט וביקש צו עיכוב יציאה לבתם המשותפת. בבקשתו לבית המשפט, טען שלאור מגיפת הקורונה יהיה זה חסר אחריות ולקיחת סיכון בריאותי לאפשר את הנסיעה. בית המשפט נעתר לבקשה ועיכב את יציאת בתו הקטינה מן הארץ.
בעשותו כך, נסמך בית המשפט על העובדה שבמשפט הישראלי שני ההורים מוגדרים כאפוטרופוסים שווים של ילדיהם, וככאלה – כל החלטה מהותית הנוגעת לילדיהם, כולל בענייני בריאות, צריכה להתקבל במשותף ובהסכמה. כאנשים בוגרים אנחנו תכופות נוטלים סיכונים, לוקחים החלטות ומוכנים לעמוד בהשלכות. בכל הנוגע לקטינים, הכרעות הנוגעות לבריאותם צריכות להילקח במשותף תוך הסכמה של שני ההורים. במקרים בהם אין הסכמה שכזו, בית המשפט נאלץ להכריע במחלוקת. מרגע שדניאלה ויואב חלוקים לגבי שאלת נסיעת בתם לחו"ל, ניתן לפנות לבית המשפט לענייני משפחה כדי שיכריע בהתאם לעקרון טובת הילד.
במקרה אחר, פסק אתמול בית הדין הרבני בתל אביב במעמד צד אחד בלבד, שיש למנוע מאם לפגוש את ילדיה. זאת בעקבות בקשה של האב הגרוש, שרץ לבית הדין הרבני עוד לפני שהאם נחתה בישראל מחופשה בתאילנד, וביקש צו מניעה מחשש שנדבקה במחלת הקורונה. בית הדין קבע כי על האם חל איסור של כל מגע או התקרבות לילדים למשך 15 ימים, ורק לאחר שתמציא אישור רפואי מוסמך שהיא אינה נשאית המחלה תורשה לפגוש את ילדיה.
נגיף הקורונה הוא רק דוגמה אחת לענייני בריאות רבים, שהורים יכולים להיות חלוקים לגביהם. כשהורים אינם מצויים בסכסוך (רשמי לפחות), המשפט לא מתערב בהחלטות משפחתיות הנוגעות לבריאות ילדיהם, אלא במקרים קיצוניים שבהם ההחלטה מסכנת את הקטין. לדוגמה, הורים הם המחליטים הבלעדיים על סוג התרופות שיינתנו לילדיהם, על פניה לטיפול פסיכולוגי של הילדים, ואפילו אלו חיסונים (אם בכלל) לתת להם.
אל תסעו, כך הורה ביהמ"ש
לפני מספר חודשים, הגיעה מחלוקת בריאותית אחרת בין הורים לבית המשפט, היה זה בנוגע לחיסון חצבת. זה היה במהלך העלייה במספר הנדבקים. אם לילדה בת 12, שלא התחסנה מעולם כנגד חצבת, ביקשה לפעול בהתאם להמלצות משרד הבריאות באותה עת ולחסן את הבת לאלתר, בעוד שהאב התנגד מטעמים שונים, בהם הטענה שאין סיכוי ממשי שהילדה תחלה במחלה ושהילדה החליטה בעצמה לא להתחסן. בית המשפט לענייני משפחה לא קיבל את טענת האב וקבע שאי-חיסון היא פעולה בלתי אחראית, שיש בה סיכון לשלומה של הקטינה, זו שבתי המשפט אמונים על טובתה. בית המשפט גם שלל את הטענה שעמדתה של הקטינה מהווה שיקול, ואף לא מצא לנכון לשמוע אותה.
גם בסכסוך משפטי אחר בנושא חיסון נגד חצבת, שהתנהל בבית המשפט המחוזי, תמך בית המשפט בעמדת ההורה שביקש לחסן וטען שאין צורך אפילו להציג חוות דעת רפואית התומכת בעמדתו, שכן ברירת המחדל היא שיש לחסן את הילד. זאת על אף שקיים סעיף בחוק הקובע כי בית המשפט לא יורה על ביצוע התערבות רפואית, אלא אם שוכנע על פי חוות דעת רפואית שהאמצעי דרוש לשמירה על שלומו הגופני או הנפשי של קטין.
איסורי נסיעות למקומות שנתפסים כמסוכנים עולים לדיון לאו דווקא מסיבות בריאותיות. בתקופת הפיגועים בשנות ה-90 בישראל, התנהל בבית המשפט לענייני משפחה תיק על אם אמריקאית, שעזבה את הארץ עם שניה ילדיה לארה"ב וסירבה לחזור בטענה שהחזרתם לישראל תחשוף אותם לסיכון חיים משמעותי משום שישראל אינה מדינה בטוחה. מקרה מעניין אחר הסתיים בצו מניעה לאם, שמונע מהגרוש שלה להרכיב את בנם בן העשר על אופנוע.
בתיק אחר, הגיש אב תביעה למתן צו מניעה נגד אם בתו לאחר שגילה כי היא נותנת לבתם שניצל לארוחת הערב, בעוד שכאשר היו יחד גידלו אותה כטבעונית מתוך הסכמה משותפת. בתיק אחר התדיינו זוג הורים על השאלה אם לתת או לא לתת ריטלין לבנם. כדי לפתור מחלוקות אלה, בתי המשפט שומעים את עמדת כל אחד מההורים ודעות מומחים בהתאם לצורך. לפעמים גם שומעים את עמדתו של הילד, בהתאם לגילו כמובן.
מיינסטרים שיפוטי
מכל הדוגמאות הללו אנו למדים כי כאשר מתעורר סכסוך סביב רפואת הילד, מערכת המשפט תנהג באופן שמרני, כלומר תצדיק את עמדת ההורה בעל הדעה הרווחת. ניכר שנון-קונפורמיזם אינו זוכה בתיקים מהסוג הזה. לא בכדי בתיק האחרון שתואר, בית המשפט לא הסכים בכלל לשמוע עמדה המתנגדת למתן חיסונים. אין מצדו נכונות להרחיב את הדיון אל מעבר לעולם הרפואה. עולם המשפט יכול לחדור למערכת השיקולים שלנו כהורים, למקומות האישיים והאינטימיים שלנו כמשפחה, ולבקר אותנו על החלטותינו.
יש להניח שמגיפת הקורונה, דווקא בשל ההנחיות המשתנות תדיר לגביה ולאור הבהלה הציבורית שהיא זורה, תהווה מוקד לחוסר הסכמות בין הורים בנושאים שעוד לא נתקלנו בהם בעבר. אולי בקרוב יציפו את בתי המשפט דיונים סביב סוגיות כמו היכן ישהו קטינים בעת בידוד, האם יש להפריד בין אחים כאשר אחד חולה ואחד בריא, האם לתת תרופות חדשות (בתקווה שיימצאו כאלה בהקדם), האם לשלוח את הקטינים לחגיגות המוניות בפורים וכן הלאה.
בעודי כותבת את השורות הללו, נשלח מכתב ממנכ"ל משרד הבריאות אל מנכ"ל משרד החינוך הממליץ להשעות את כל מסעות התלמידים לפולין, וזאת בהתאם לעקרון הזהירות המונעת ובשל אי הבהירות השוררת בתקופה זו. נדמה שפנינו למשהו שלא הכרנו. עלינו לקוות שבתי המשפט ימשיכו לתפקד כרגיל (עם או בלי מסיכות) בכדי להכריע בשאלות הללו שעה שההורים אינם מצליחים להגיע להסכמות ביניהם על טובת ילדיהם.
