בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע לאחרונה שאישה לא תקבל פיצויים כספיים מבעלה לשעבר, אף שגילתה אחרי הפרידה שלאורך השנים שיקר לה ששירת במוסד כדי להצדיק את היעדרויותיו, שאותן ניצל לניהול רומן עם אישה אחרת. בכך הפכו שופטי המחוזי פסק דין קודם של בית המשפט לענייני המשפחה, שהחליט על חישוב מחדש של זכויותיה בחברה המצליחה של הבעל וכן על פיצוי של 200 אלף שקל לאישה.
בני הזוג נישאו ב-1989 ובמהלך השנים נולדו להם שלוש בנות. ב-2007 הם התגרשו בהסכם שנחתם לאחר מו"מ ממושך, והתמקד בשאלת זכויות האישה בחברה של הבעל. הוסכם כי 15% מהמניות של הבעל בחברה ייפדו במועד ההנפקה המיועדת לציבור (2009), והתמורה עליהן תשולם לאישה לאחר תשלום מס.
לימים ביקשה האישה לבטל את ההסכם, לאחר שגילתה שני דברים: הראשון שבעלה לשעבר מעולם לא שירת במוסד כפי שטען כהצדקה להיעדרויות מהבית, והשני שניהל רומן ארוך עם אישה אחרת, ונולדו לו ממנה ילדים. לפני שלוש שנים קיבל בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב את תביעת האישה, ביטל את הפרק בהסכם המתייחס לחברה, ופסק לזכותה פיצוי בסך 200 אלף שקל על הסבל שנגרם לה.
על פסק דין זה הגיש הבעל לשעבר ערעור למחוזי באמצעות עו"ד שי גולדנברג, וטען שאשתו לשעבר לא עשתה "ויתור כלכלי" לטובתו מתוך אמון או משום שחשבה כי הוא משרת במוסד. לדבריו, בהסכם הגירושים היא פשוט העדיפה לקבל אחוז עתידי נמוך אך בטוח מהחברה (וללא השתתפות בחובות).
האישה, שיוצגה על ידי עורכות הדין יהודית מייזלס וחופית בן-עזרא כהן, טענה מנגד שהשאלה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט לא הייתה שאלת הוויתורים הכלכליים שלה, אלא ההטעיה והמרמה של בעלה לשעבר.
עשתה בחירה רציונלית
השופט חגי ברנר, שכתב את פסק הדין בהסכמת השופטים ישעיהו שנלר וד"ר קובי ורדי, סבר שבית המשפחה למשפחה שגה באופן שמצדיק התערבות גם בממצאים העובדתיים ולא רק בשאלות משפטיות. הוא הסכים שהמערער הוליך שולל את אשתו לשעבר, אולם חלק על הקביעה שלפיה היא ביצעה "ויתור כלכלי" במסגרת הסכם הגירושים.
בעניין זה צוין בפסק הדין: "הטענה שלפיה פועלו הביטחוני הנטען של המערער (שלא היה ולא נברא) הוא שהניע את המשיבה לוותר לו ויתור רכושי, לא רק שלא הוכחה, אלא שהיא גם אינה הגיונית על פניה ואינה סבירה".
בהתאם לשווי המניות ומצב החברה במועדים שונים – מועד הקרע, מועד חתימת הסכם הגירושין ומועד ההנפקה – השופט השתכנע שהאישה ביצעה בחירה רציונלית ומושכלת כשבחרה לקבל אחוזים מופחתים בחברה במקום אחוזים גבוהים יותר באופן מיידי.
לפיכך נקבע שאין לבטל את הסכם הגירושים. השופט ברנר קיבל את טענת הגבר שלפיה לא היה מקום לפסוק פיצויים, בין השאר משום שאין פיצויים על נזק לא ממוני שנגרם עקב ניאוף, לא בעוולה של תרמית ולא לפי עוולת הרשלנות.
לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
ב"כ התובע: עו"ד שי גולדנברג
ב"כ הנתבע: עו"ד יהודית מייזלס ועו"ד חופית בן-עזרא כהן
עו"ד שני ליבמן עוסקת בדיני משפחה
הכותבת לא ייצגה בתיק
