לפני כשנה, ואחרי כמה דחיות, נכנס לתוקף החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, הקובע כי בני זוג המעוניינים להגיש תביעה בסכסוך משפחתי יחויבו להשתתף בהליך גישור מקדמי לפני הגשת התביעה, למעט במקרים מסוימים. החוק חל על מקרים של סכסוכים בין בני זוג, בין שני הורים, או בין הורים לילדים, בעניינים שונים – ובהם ענייני גירושים, יחסי ממון, משמורת ילדים ומזונות.
ההליך מתבצע ביחידות הסיוע הפועלות ליד הערכאות המשפטיות השונות הדנות בסכסוכי משפחה. בני הזוג מזומנים לארבע פגישות מידע, היכרות ותיאום (מהו"ת), וניתנים להם 45 ימים לפתרון הסכסוך. בפגישה הראשונה עורכי הדין מטעמם אינם יכולים להשתתף. אם הסכסוך לא נפתר בדרך זו, הצד שהגיש תחילה את הבקשה יכול להגיש ראשון תביעה לבית המשפט. בסך הכל, ההליך מונע הגשת תביעות לבית המשפט במשך תקופה של 75 יום.
לפי נתונים שהגיעו ל–TheMarker, מאז שנכנס החוק לתוקף ביולי 2016 ועד סוף מארס 2017, הוגשו כ–17 אלף בקשות ליישוב סכסוך ליחידות הסיוע. המידע נמסר על ידי יחידות הסיוע שליד בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים, בעקבות בקשה שהגישה התנועה לחופש המידע בשיתוף הקליניקה למשפט, מגדר ושינוי חברתי מהמכללה למנהל.
מהנתונים עולה כי בכמחצית מהמקרים (54%) שבהם חויבו הצדדים בהליך גישור חובה, לא הושגה הסכמה על הדרך ליישוב הסכסוך. ב-15% מהמקרים הסתיים הסכסוך במסגרת הגישור, וב-18% מהמקרים החליטו הצדדים ליישב את הסכסוך מחוץ לכותלי בתי המשפט. הנתונים מתייחסים לתשובות שנתנו הצדדים בסיום המפגשים, כשב-12% מהמקרים הם לא מסרו את המידע (הנתונים מתייחסים ל-99% מהמקרים).
לדברי עו"ד נירית בלייר, מנכ"לית התנועה לחופש המידע, נתונים אלה יכולים ללמד את הציבור רבות על יעילות ההליכים והיכולת שלהם להביא לשיפור. "גם המחוקק והגורמים הרלוונטיים יכולים ללמוד מכך, ואולי אף צריכים לבחון כיצד ניתן לשפר את אחוזי ההצלחה ולהקל על משפחות הנמצאות בסכסוך".
העומס עבר ליחידות הסיוע
האם הנתונים מסייעים לאלו שמצדדים בחוק, או דווקא לאלו שמתנגדים לו? התשובה אינה מוחלטת, בעיקר בשל העובדה שהנתונים אינם מלאים. כמחצית מהמקרים הסתיימו ללא הצלחה, אך השיעור האמיתי יכול להיות גבוה בהרבה – גם מכיוון שחלק מהאנשים לא ענו, וגם כי ייתכן שחלק מאלו שהחליטו ליישב את הסכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט לא הגיעו בסופו של דבר לפתרון. מצד שני, גם שיעור ההצלחה יכול להיות גבוה יותר.
תמונה מתוך דף הכתבה
בכל מקרה, הנתון שלפיו רק 15% מהמקרים נפתרו בהליך הגישור הכפוי, אינו מעיד על הצלחה מרשימה. במיוחד לאור העובדה שגם בהליך משפטי, כשהשופט מתרשם שיש הצדקה לכך, הצדדים מופנים לגישור.
המצדדים בחוק מדברים בין השאר על המחיר הגבוה שמשלמים הצדדים ובני משפחותיהם בהליכי גירושים, ועל התרומה של עורכי הדין לכך. מבחינתם, הטלת חובת גישור, לפחות במקרים שבהם הצדדים מגיעים להליך "בלב פתוח", יכולה לייעל את ההליך.
מהצד השני נשמעת טענה, שלפיה יחידות הסיוע מתקשות לעמוד בעומס שהיה קודם לכן נחלתם של בתי המשפט, ולכן יש נטייה של יחידות הסיוע לסגור תיקים בקלות ולהפנותם להמשך הליך בבית המשפט או אל מחוץ לכותלי בית המשפט. התוצאה היא עיכוב מיותר של הליכים לפני שהצדדים חוזרים לבית המשפט, דבר שממילא מתרחש בחלק גדול מהמקרים.
עו"ד יהודית מייזלס, מומחית בדיני משפחה, אומרת כי בסופו של דבר השאלה היא אם התועלת עולה על הנזק. "עוד לפני יישום החוק היתה בעיה של זמן המתנה, שפגעה בעיקר בצד החלש מבחינה כלכלית. החוק, בלי שהתכוון לכך, האריך עוד את זמן ההמתנה. קיבלתי עכשיו, למשל, תאריך לפגישה ראשונה בעוד כשלושה חודשים. מי שמגיע להליך הזה מוחלש, עשוי להסכים לדברים שהוא לא היה מסכים עליהם במצב אחר".
היבט נוסף נוגע בכך שהנתונים הם כמותיים, ואין מידע לגבי תוכן ההסכמים שהושגו במסגרת גישור החובה והאם הם הוגנים עבור שני הצדדים. מייזלס מציינת כי הסיטואציה של הגישור הכפוי והימשכות התהליכים, מציבה את הצד החלש, לרוב האישה, בעמדת נחיתות. "מאמרים ומחקרים מחו"ל מראים שגישור כפוי ללא ייצוג עלול להחליש עוד יותר את הצד החלש. זה נכון שביחידות הסיוע יש גם ייצוג משפטי, אבל זה לא אותו דבר כשאותו עורך דין מייצג את שני הצדדים".
האם החוק יוארך?
החוק השנוי במחלוקת, שתוקפו בשלב זה הוא לשלוש שנים בלבד, הביא עשרות עורכי דין מתחום דיני המשפחה להגיש עתירה לבג"ץ. בין השאר, ביקשו עורכי הדין בעתירה לפסול את החוק ולהביא לתיקונו, כך שהליך הגישור יתבצע רק אם הצדדים מעוניינים בו ולא באופן כפוי.
העותרים, שיוצגו על ידי עורכי הדין אבי גפן, יעקב בלס, לאה אליאב, טליה שקולניק ואיריס ברנד, טענו בין השאר כי מדובר בחוק הפוגע בזכויות היסוד של גישה לערכאות.
בשבוע שעבר, ההרכב שדן בעתירה, הכולל את השופטים אליקים רובינשטיין, ניל הנדל ומני מזוז, נתן פסק דין שלפיו העותרים קיבלו את הצעת השופטים למשוך את עתירתם בלי שייפגעו זכויותיהם להגישה שוב בהמשך. במקביל, נקבעו לוחות זמנים להליך של בדיקת החוק.
לפי פסק הדין, שרת המשפטים, איילת שקד, ושר הרווחה והשירותים החברתיים, חיים כץ, יגישו ביולי דו"חות לוועדת החוקה חוק ומשפט, הכוללים נתונים על הליכי גישור שהסתיימו בהסכמה ועל כאלה שהסתיימו בהגשת תביעות. העותרים יגישו תזכיר הכולל את השגותיהם בנוגע ליישום החוק.
בשלב הבא, תדון ועדת החוקה בדו"חות שהוגשו, והעותרים, יחד עם גורמים מקצועיים אחרים, יוזמנו להשמיע את עמדתם בוועדה. לנתונים הסטטיסטיים המשקפים את הניסיון שהצטבר במהלך השנה שבה החוק בתוקף, תהיה חשיבות מכרעת בהכרעה הסופית על פני החוק, ובשאלה אם להאריכו מעבר להוראת שעה של שלוש שנים.
